<h1>ראב"ן — ר"ה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[ר"ה כ"ט ע"א] הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים ולויים וישראלים וגרים ומשוחררין. וטומטום ואנדרוגונוס ומי שחציו עבד וחציו בן חורין, וטומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו, אנדרוגונוס מוציא את מינו אבל לא את שאינו מינו, ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אף את עצמו אינו מוציא. ואשה ועבד וחש"ו אין חייבין בתקיעת שופר, ואם תוקעין בעצמן אין מוחין בהן כדפרשנו למעלה [בסי' פ"ז] גבי סוכה ולולב. ותניא [לקמן ל"ג.] אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות מלתקוע, ומוקי לה כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות. אבל בשבילן נראה דאסור לתקוע לאדם שהוא בר מצות, אא"כ תוקע בשביל בר חיובא ואגביה ישמעו גם הם. ותימא לי אמאי נהגו הראשונים לתקוע ליולדות ולחולה. ונ"ל דהכי נהגו שהתוקע יתכוין להוציא עצמו ובכך התירו שהרי מוציא את עצמו בתקיעתו, אבל אם יצא כבר תימה לי היכי מצי תקע. אם לא מפני שאני אומר יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה, ומתוך שהותרה תקיעה לצורך הותרה שלא לצורך. ולדברי פר"ח שפירש במס' ביצה אין מוציאין לא את הקטן ולא הלולב ובית הילל מתירין, דבלולב דמצוה מיירי, אבל הוצאה שאין בה מצוה אין מוציאין, הילכך אין מוציאין את השופר לתקוע בו לנשים שאין בו מצוה, [אם] לא שמוציאו בשביל בר חיובא. והתוקע אף על פי שתקע לעצמו ויצא תוקע ומוציא אחרים דתני אהבה בריה דרבי זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת המזון (אע"פ שיצא) [שאם יצא] אינו מוציא. ובעי רבא ברכת הלחם של (מצוה) [מצה] וברכת היין של קידוש היום מהו כיון דחובה הוא מפיק או דילמא ברכה לאו חובה הוא, תא שמע דאמר רב אשי כי הוינא בי רב פפי הוה מקדש לן וכי אתא אריסיה מדברא הוה מקדש ליה. ותנו רבנן לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין פירוש ברכת המוציא אלא אם כן אוכל עמהם, אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות. ובהלל ומגילה אף על פי שיצא מוציא.
<h2>דף י:</h2>
(ומרקדין) [ר"ה ל"ב ע"ב] בשעת הלל הראשון מקרא את ההלל. מכלל דראש השנה ויום הכיפורים לית בהו הלל, מ"ט, א"ר אבהו, אמרי מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה אין אומרים ישראל שירה לפניך בראש השנה וביוה"כ. אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וסיפרי חיים וסיפרי מתים פתוחין וישראל אומרים שירה.
